אמי נתר (או: על נשים ומתמטיקה וחוקי שימור טובים פחות וטובים יותר)

emmynoether

התירוץ שלי לכתוב את הפוסט הזה הוא הכתבה הזו ב"הארץ" על הכמות הדלה של רחובות בתל-אביב שנקראים על שם נשים, מכיוון שבכתבה הזו נזרק התירוץ של "אף אחד לא ממליץ". ובכן, אני חושב שאמי נתר היא המלצה מצויינת, ובהמשך הפוסט אני מניח שגם יתברר מדוע, אבל כדאי באופן כללי לדבר על נתר כי כדאי לדבר על אחד הסטריאוטיפים הבזויים ביותר שמתעקשים בעקשנות לשרוד גם בימינו אנו וגם במדינת ישראל ה"מודרנית" – הסטריאוטיפ לפיו גברים "טובים יותר" מאשר נשים במתמטיקה (ובשלל מקצועות "ריאליים" אחרים, אבל אני אדבר על מתמטיקה כי זה מה שאני מכיר).

הנה הסיטואציה כפי שרנדל מונרו מתאר בקומיקס xkcd בצורה קולעת לחלוטין:

how_it_works

מי מאיתנו לא מכיר את זה? לפעמים סתם מדובר על טענה שוביניסטית לפיה גברים יותר חכמים או מוצלחים או רציונליים מנשים; לפעמים זה טיעון מחוכם יותר בכאילו שמדבר על סוגי תפיסה שונים (למשל, התמקדות ב"אובייקטים" מול התמקדות ב"קשרים בין אובייקטים", שתמיד נשמע לי כמו לומר שבהינתן גרף, גברים מסתכלים על הצמתים ונשים מסתכלים על הקשתות – אבל מי לעזאזל שמתעסק בתורת הגרפים מתמקד בצמתים או מתמקד בקשתות? בלי להתמקד בשניהם ביחד אין תורת הגרפים).

ובכן, נסיונות ההפרדה הללו הם כמובן הבל גמור. הם הבל גמור ממספר סיבות. ראשית, רובם של ההבדלים בין גברים ונשים שעליהם מדברים כאן (להבדיל, נאמר, מההבדל של "לגבר יש כרומוזום Y ולאישה אין") הם סטטיסטיים: הם באים לידי ביטוי בקבוצות גדולות של אנשים, אבל אם ניקח אדם בודד – גבר או אישה – לא מובטח לנו שה"תכונה" שאנו מייחסים לרוב הקבוצה שלו אכן תתבטא בו. במילים אחרות, גם נקבל את ההנחה (השגויה, ככל הנראה) שנשים פחות טובות במתמטיקה מאשר גברים מבחינה סטטיסטית, אף אישה לא צריכה לקחת את זה בתור אינדיקציה לכך שהיא אישית פחות טובה.

שנית, גם אם נקבל את ההנחה (השגויה, ככל הנראה?) שגברים ונשים חושבים ועושים מתמטיקה בצורה שונה, זה לא אומר שזה פחות טוב; ההפך, הסתכלות על המתמטיקה מכמה שיותר נקודות מבט אפשריות רק יכולה לתרום לה. בפועל אנו יודעים שבמתמטיקה עסקו בהצלחה אנשים משלל מינים, מוצאים אתניים, דתות, צבעי עור, מגדרים והעדפות מיניות, וגם רמות משכל שונות (וסליחה אם שכחתי משהו). הנסיון לתחום את המתמטיקה לתת-קבוצה כלשהי של בני האדם הוא מטופש ויכול רק להזיק לה. מבחינתי היינו מצרפים למשחק המתמטי מחר גם את הגמלים, אם רק היה לנו מושג איך לדבר איתם.

ולבסוף, העובדה הכאובה שחייבים לקחת בחשבון בכל דיון על נשים ומתמטיקה היא שהחברה שלנו עדיין דפוקה לגמרי בכל הנוגע ליחס לנשים. אז כן, לנשים יש זכות הצבעה; לנשים לכאורה יש שוויון פורמלי בפני החוק; זה עדיין לא אומר כלום על הלחצים שהחברה מפעילה על נשים, והכיוונים שאליהם החברה מנסה להכווין נשים. כל השוויון הפורמלי בפני החוק לא יעזור לנערה בת 13 שמתקשה (כמו כולם) במתמטיקה של חטיבת הביניים והמורה אומר לה לרדת ל-3 יחידות כי ממילא נשים ומתמטיקה זה לא זה.

עכשיו בואו נעבור לדבר על אמי נתר. הסיפור של נתר הוא סיפור הצלחה מסחרר: היא נחשבת לאחת מהמתמטיקאים החשובים במאה ה-20, ואני בכוונה כותב כאן "מתמטיקאים" בלשון זכר; כשמשווים אותה למתמטיקאיות היא בדרך כלל נמצאת בראש הרשימה. דווקא בגלל שמדובר על סיפור הצלחה מסחרר מעניין לראות מה היו הקשיים שעמדו בדרכה, ולחשוב עד כמה קל היה לנשים באותה התקופה פשוט לוותר.

נתר נולדה ב-1882 בארלנגן בגרמניה, למשפחה יהודית אמידה יחסית. אביה היה בעצמו פרופסור למתמטיקה. בגיל צעיר היא לא הראתה נטייה מיוחדת למתמטיקה ובעיקר התבלטה בלימודי שפות – צרפתית ואנגלית. בגיל 18 היא עברה בחינה שהסמיכה אותה להוראת השפות הללו, ומכאן לכאורה הייתה דרכה סלולה לדרך חיים מסויימת. אבל תחת זאת, היא בחרה ללמוד באוניברסיטת ארלנגן.

כאן צץ המכשול הראשון: האוניברסיטה לא ממש ששה לקבל נשים. בתור מורה, נתר יכלה לבוא לשיעורים בתור סוג של "העשרה", אבל אסור היה לה להירשם לשיעורים, ואסור היה לה להיבחן, או לקבל ציון, ואם מרצה כלשהו היה מחליט שלא בא לו נשים בשיעור שלו, אז לא היו נשים בשיעור שלו. ומתוך 986 סטודנטים במחזור של נתר, 2 היו נשים. אחת מהן הייתה נתר עצמה. לא תנאים קורצים במיוחד.

הרושם שקיבלתי ממה שקראתי על נתר הוא ששטויות כאלו לא הזיזו לה יותר מדי. היה אכפת לה מדברים שעניינו אותה – בפרט, מתמטיקה – ומאנשים מעניינים שדיברו איתה על הדברים שעניינו אותה. כל יתר ההפרעות אולי הרגיזו אותה, אבל לא מנעו ממנה לעשות את מה שהיא רצתה. וכך קרה שהיא הגיעה בלימודיה עד לדוקטורט במתמטיקה, אצל מנחה מפורסם יחסית – פאול גורדן, שהיה בעל שם עולמי בתחום השמורות.

אה, תשאלו, מה זה לעזאזל שמורות? הרי זה ביטוי כללי נורא בימינו! בהקשר של גורדן מדובר על שמורות של פולינומים במספר משתנים תחת פעולות של חבורות מסויימות; לא אכנס לפרטים בפוסט הזה.

מכל מקום, נתר קיבלה את הדוקטורט שלה, בהצטיינות יתרה, ב-1907. מה שעושים בימינו דוקטורנטים שמחפשים קריירה אקדמית זה לצאת לפוסט דוקטורט היכן שהוא, או למצוא משרה באוניברסיטה כלשהי בתור מרצים-שמתישהו-יקבלו-תקן. אצל נתר המצב היה יותר פשוט: בארלנגן לא היה לה שום סיכוי לקבל תקן כי היא הייתה אישה, ולכן היא פשוט המשיכה ללמד באוניברסיטה ולעבוד בה ללא תשלום וללא מעמד.

למה נתר הסכימה לכך? ככל הנראה, גם כדי לסייע לאביה המזדקן, אבל בעיקר כי כפי שאמרתי, מה שעניין אותה היה מתמטיקה. היא לא הייתה צריכה לפרנס את עצמה וממילא חיה בצניעות, כך שהיא הצליחה להסתדר גם בלי כסף, וכך היא יכלה להמשיך להתפתח מבחינה מתמטית,  להרצות בכנסים וכדומה. לאט לאט היא מצאה לעצמה כיוון חדש: היא עדיין עסקה בשמורות, אבל נטשה את השיטות של גורדן ועברה לשיטות שונות, קרובות יותר לאלו של דיויד הילברט, שבשנות ה-90 של המאה ה-19 חולל מהפכה משל עצמו בתחום. נתר עצמה אמרה בדיעבד שהדוקטורט שלה היה "Crap", כך שהמעבר הזה היה כנראה טבעי למדי עבורה.

הכישרון של נתר ככל הנראה בלט, והגיע אל אוניברסיטת גטינגן (גם היא בגרמניה) ובפרט אל הילברט עצמו, שהיה באותה העת – 1915 – מבכירי המתמטיקאים בעולם ובגטינגן בפרט. הילברט ופליקס קליין – עוד מתמטיקאי בכיר בזכות עצמו – הזמינו את נתר להצטרף אל האוניברסיטה; הזמנה לעבוד יחד עם כמה מהשמות הגדולים ביותר בעולם המתמטיקה. נתר הסכימה.

היה אפשר לחשוב שעם התמיכה של הילברט וקליין, נתר לא תתקשה למצוא משרה בגטינגן. איפה. כל נסיון לתת לנתר משרה פורמלית – עם קביעות, הרצאות, כסף וכו' – כשל בצורה מחפירה בשל בעיות חוקיות. הבעיה: נתר הייתה אישה, והחוק לא אפשר לנשים לקבל משרות באוניברסיטה. בעניין זה מייחסים להילברט את האמירה הנזעמת "אינני רואה כיצד מין המועמד יכול לשמש טיעון כנגדו בעניין קבלה לתפקיד מרצה; אחרי הכל, אנחנו אוניברסיטה ולא בית מרחץ".

לא עזר.

כדי לאפשר לנתר להעביר הרצאות בכל זאת, הילברט פרסם הרצאות תחת שמו, עם קרדיט לנתר בתור "עוזרת", והיא זו שהעבירה את ההרצאות. עדיין, אפשר היה לשכוח ממשרה פורמלית. רק בשנת 1919 סוף סוף משהו זז ונתר התקבלה כמרצה.

כמובן, במשך כל הזמן הזה נתר התעסקה במה שהיה חשוב באמת בשבילה – מתמטיקה. ב-1915 הילברט וקליין היו עסוקים מעל לראש עם תורת היחסות הכללית של איינשטיין (הדיון על הקשר בין הילברט לתורת היחסות הכללית הוא מעניין לכשעצמו ואני מקווה לקיים אותו מתישהו). נתר הצטרפה לאקשן, ואחת התוצאות הייתה מה שנקרא "משפט נתר": תוצאה בפיזיקה (כלומר, אני לא מבין בה כלום, כרגע) שמצביע על קשר עמוק בין סימטריות של מערכות פיזיקליות, ובין חוקי השימור שהן מקיימות. בניסוח פופולרי, המשפט מראה את מקורם של חוקי השימור הפיזיקליים המוכרים: למשל, חוק שימור האנרגיה נובע מסימטריה להזזה בזמן של מערכות פיזיקליות; חוק שימור התנע נובע מסימטריה להזזות במרחב; וחוק שימור המטען החשמלי נובע מסימטריית כיול (היי, אני רק מעתיק את מה שחכמים ממני אמרו – לא ויקיפדיה, נשבע!).

התוצאה הזו היא כנראה הסיבה שבגללה הפיזיקאים מכירים את נתר, אבל המתמטיקאים מכירים אותה יותר בזכות מה שעשתה בגטינגן בהמשך. שוב, מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים בפוסט הזה, ניתן לומר שנתר לקחה את הגישה המופשטת שבה הילברט עסק במושג השמורות ולקחה אותה כמה צעדים קדימה; היא פחות או יותר המציאה את תורת החוגים כפי שאנחנו מכירים אותה כיום, ונחשבת לבולטת מבין מייסדי האלגברה המופשטת. ההשפעה שלה אינה מסתכמת רק במאמרים (ויש כאלו) אלא גם באותם דברים שקשה יותר למדוד – האינטראקציה של נתר עם מתמטיקאים אחרים, הן כמרצה שלהם והן כקולגה, האופן שבו ניגשה לבעיות, האופן שבו עזרה לאחרים לפתור את הבעיות שלהם או נתנה להם רעיונות לנושאי מחקר (זוהי נדיבות שאינה טריוויאלית באנשי אקדמיה, שחלקם מעדיפים לשמור את כל רעיונותיהם לעצמם) – כל אלו יצרו קונצנזוס בקהילה המתמטית בכל הנוגע להשפעתה הגדולה. התיאורים מזכירים לי מאוד את הילברט עצמו, שגם כן היה (בנוסף לתרומותיו הישירות למתמטיקה) מעין דמות של מנהיג בעולם המתמטי.

סטודנטים למתמטיקה שלומדים אלגברה מופשטת נתקלים בשמה של נתר כאשר הם רואים את המושג של חוג נתרי, שנקרא בצדק על שמה שכן המאמר המרכזי שהציג את החוגים הללו ותכונותיהם היה שלה. מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים, חוג נתרי הוא חוג שבו מתקיימת תכונת השרשרת העולה: כל סדרה עולה של אידאלים מגיעה לנקודת שבת. למי שהמשפט הזה נשמע לו כמו ג'יבריש טהור, הדבר דומה לאופן שבו כל סדרה של מספרים טבעיים שבה כל איבר בסדרה מחלק את קודמו חייבת להגיע לנקודת שבת (אם נחלק ונחלק בסוף נגיע בודאות ל-1, אם לא נעצור עוד קודם) ולמעשה התכונה הזו של הטבעיים מוכיחה שהשלמים הם דוגמה לחוג נתרי. מי שגם זה נשמע לו כמו ג'יבריש – זה מגניב לאללה שנתר זיהתה את התכונה המוזרה לכאורה הזו בתור משהו שבמובן מסויים הופך את החוגים הללו למאוד נוחים. זה לא שמקרים פרטיים של חוגים כאלו לא היו ידועים לפני נתר – זה שנתר הראתה איך אפשר להשיג את מה שמשיגים במקרים הפרטיים הללו עם הרבה פחות הנחות. וזו, על רגל אחת, המהות של האלגברה המופשטת.

חזרה לצדדים הלא נחמדים של ההיסטוריה. נתר אמנם הצליחה להתגבר על המכשול הכביר של היותה אישה ולקבל משרה של ממש בגטינגן, אבל עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 הפכה גם יהדותה למכשול. אחת מהפעולות הראשונות של הנאצים הייתה חקיקת ה"חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי", החוק האנטישמי הראשון שלהם. בין היתר, החוק העיף לכל הרוחות כל יהודי שהיה מועסק באוניברסיטה, כולל את נתר. כמובן, לנוכח מעשיהם של הנאצים בהמשך החוק הזה מחוויר למדי (ובמובן מסויים הוא אף חיובי, שכן הוא גרם לאקדמאים יהודים רבים להגר לארצות אחרות ששמחו לקבל אותם), אבל הוא דוגמה טובה להרס חסר ההגיון שהנאצים זרו בכל מקום. המחלקה למתמטיקה בגטינגן, שהייתה מעצמה עולמית, ספגה מהלומה אדירה עם גירוש היהודים. סיפור ידוע (שכנראה היה באמת) מספר על הילברט שמצא את עצמו ב-1934, אחרי גירוש היהודים, יושב ליד שר התרבות הנאצי בארוחת ערב. הלה שאל את הילברט "מה מצב המתמטיקה בגטינגן כעת, משהיא חופשיה מההשפעה היהודית?" והילברט ענה לו בלי להסס "מתמטיקה בגטינגן? כבר אין כזו".

בשלב הזה נתר כבר לא הייתה בגטינגן. בתחילה היא ניסתה, אופטימית כתמיד, להמשיך ללמד ולפגוש מתמטיקאים בביתה, אבל כאשר הגיעה הצעה ממכללת ברין מור בארצות הברית, היא קיבלה אותה ועזבה את גרמניה. במשך שנתיים היא המשיכה ללמד ולחקור בארצות הברית – בתנאים הטובים ביותר שהיו לה אי פעם, אך אז הופיע במפתיע המכשול האחרון. התגלה אצלה גידול, והיא עברה ניתוח להסרתו. לכאורה הכל עבר בשלום, אבל כעבור מספר ימים היא נפטרה במפתיע, בגיל 52. כל העניין היה פתאומי מאוד, והותיר בהלם את רוב הקהילה המתמטית שהכירה אותה.  אפשר לראות זאת בהספדים הנרגשים ורבי ההערכה שכתבו לה מתמטיקאים בולטים כמו וייל ו-ואן דאר וארדן, וגם אלברט איינשטיין עצמו:

The efforts of most human-beings are consumed in the struggle for their daily bread, but most of those who are, either through fortune or some special gift, relieved of this struggle are largely absorbed in further improving their worldly lot. Beneath the effort directed toward the accumulation of worldly goods lies all too frequently the illusion that this is the most substantial and desirable end to be achieved; but there is, fortunately, a minority composed of those who recognize early in their lives that the most beautiful and satisfying experiences open to humankind are not derived from the outside, but are bound up with the development of the individual's own feeling, thinking and acting. The genuine artists, investigators and thinkers have always been persons of this kind. However inconspicuously the life of these individuals runs its course, none the less the fruits of their endeavors are the most valuable contributions which one generation can make to its successors.

Within the past few days a distinguished mathematician, Professor Emmy Noether, formerly connected with the University of Göttingen and for the past two years at Bryn Mawr College, died in her fifty-third year. In the judgment of the most competent living mathematicians, Fräulein Noether was the most significant creative mathematical genius thus far produced since the higher education of women began. In the realm of algebra, in which the most gifted mathematicians have been busy for centuries, she discovered methods which have proved of enormous importance in the development of the present-day younger generation of mathematicians. Pure mathematics is, in its way, the poetry of logical ideas. One seeks the most general ideas of operation which will bring together in simple, logical and unified form the largest possible circle of formal relationships. In this effort toward logical beauty spiritual formulas are discovered necessary for the deeper penetration into the laws of nature.

Born in a Jewish family distinguished for the love of learning, Emmy Noether, who, in spite of the efforts of the great Göttingen mathematician, Hilbert, never reached the academic standing due her in her own country, none the less surrounded herself with a group of students and investigators at Göttingen, who have already become distinguished as teachers and investigators. Her unselfish, significant work over a period of many years was rewarded by the new rulers of Germany with a dismissal, which cost her the means of maintaining her simple life and the

opportunity to carry on her mathematical studies. Farsighted friends of science in this country were fortunately able to make such arrangements at Bryn Mawr College and at Princeton that she found in America up to the day of her death not only colleagues who esteemed her friendship but grateful pupils whose enthusiasm made her last years the happiest and perhaps the most fruitful of her entire career.

ומה המצב כיום? נשים כבר מורשות להירשם לאוניברסיטה בדיוק כמו גברים (תודה באמת!) ואין חוקים שאוסרים עליהן להיות חברות סגל. יש הרבה מתמטיקאיות מוצלחות ובולטות (אבל עדיין לא מספיק!) האם המצב שוויוני? לא, עדיין לא. האם עדיין קיים דיכוי? לדעתי כן, אבל זה כבר לא דיכוי של חוקים בירוקרטיים או נאציים; זה דיכוי שהחברה מפעילה, אולי אף בלי דעת, מכיוון שהיא עדיין לא הצליחה לעכל את הרעיון שנשים ומתמטיקה זה מוצלח בדיוק כמו גברים ומתמטיקה (כפי שהיא לא מעכלת נשים בשלל תפקידים אחרים – וגם גברים, במידה פחותה, בתפקידים "נשיים"). אם לדבר לרגע על נסיוני האישי – יצא לי ללמוד כסטודנט לצד נשים, לחקור כדוקטורנט לצד נשים, ללמד נשים כמתרגל וכמרצה, ומכל אלו התחושה שלי היא פשוטה: ההבדל העיקרי בין גברים ונשים במתמטיקה, ככל שיצא לי לראות, הוא שנשים נוטות להיות בעלות כתב יד קריא יותר.

ובגלל שהרעיון הזה כל כך חשוב, אני חושב שראוי יהיה להנציח את נתר בישראל יותר מכפי שנעשה כעת (על שמה נקרא מכון מחקר למתמטיקה באוניברסיטת בר אילן). אבל זה, כאמור, סתם תירוץ כדי לכתוב פוסט שהייתי צריך לכתוב כבר לפני הרבה מאוד זמן.

how_it_works2

48 תגובות על הפוסט “אמי נתר (או: על נשים ומתמטיקה וחוקי שימור טובים פחות וטובים יותר)

  1. האם עדיין קיים דיכוי?
    אולי בחברה, אולי בבתי הספר, אבל לא באקדמיה – ראית איפשהו שקידומן של נשים בפקולטות למתמטיקה נחסם? שהן מקבלות יחס לא שיוויוני?
    העובדה היא שיש פחות נשים בתחום. למה? אולי כי הן פחות טובות (סטטיסטית!) אולי כן יש להן דברים יותר טובים לעשות בחיים שלהן. אבל להגיד "בגלל שיש דיכוי" זו טענה שהיא יותר פוליטית ממדעית.
    נשים מודרות מכל-כך הרבה מקומות, מופלות לרעה בכל-כך הרבה דרכים, אז למה להתלונן על אחד המקומות היחידים שבהן המצב טוב?

  2. מודי. אתה מפספס את הנקודה.
    הכרתי מישהו שהיה אלוף בית הספר שלו בהתעמלות קרקע. הבעיה היא שהוא גר לפני עשרים שנה בערד. בשביל להתקדם הוא היה צריך לנסוע 3 פעמים בשבוע למכון וינגייט וזה היה בלתי אפשרי ולכן הוא לא המשיך בתחום.
    לא תמצא בוינגייט או ביחידה לספורט הישגי שום אפליה כנגד מישהו מהפריפריה. לא יגידו 'הוא מדימונה אז הוא לא ילמד פה' אבל עצם העובדה שאדם בישראל גדל בפריפריה כבר נותנת לו מראש פחות אפשרויות.
    נניח שכאשר אישה הגיעה סוף סוף לפקולטה למתימטיקה היא מקבלת יחס שוויוני לגמרי. השאלה היא למה אין התפלגות של 50:50 בין נשים לגברים בפקולטה למתימטיקה מלכתחילה והאם לפחות חלק מזה לא נובע ממכשולים ששמים לנשים עוד הרבה לפני שהן חושבות בכלל על כיוון אקדמי או כיוון בחיים בכלל.

  3. אם מלכתחילה פונה רק אחוז נמוך יותר של נשים למחלקות למתמטיקה וחלק ניכר מהן באופן מוצהר כדי לפנות למקצוע יותר "נשי" כמו הוראת מתמטיקה ולא כדי להפוך למתמטיקאיות מקצועיות, זה מותיר אותנו עם שיעור נמוך יותר של מתמודדות למכתחילה ללימודים מתקדמים.

    מכיוון שלימודים מתקדמים הם דבר קשה ומאתגר בכל מקרה ורק שיעור מסוים מכלל המועמדים והמועמדות מצליח להגיע לסיום הדוקטורט; ורק שיעור נמוך יותר מאלה ממשיך לפוסט ואח"כ מצליח למצוא משרה קבועה (tenure) בסגל אקדמי, כמות הנשים הולכת ופוחתת (כמו גם כמות אנשי הסגל בכלל).

    פה נכנס אלמנט נוסף שלא הייתה התייחסות אליו פה (גדי דיבר בעיקר על היחס ל-MINT בשלבים המוקדמים, של הילדות וההתבגרות). העובדה שלנשים בעלות משפחה, לא משנה באיזה תחום – גם תולדות האמנות או עבודה סוציאלית – יותר קשה להשתלב בעולם האקדמי (והאיזון בין חיי משפחה למקצוע היא אחת הסיבות שאלו שבחרו בפיסקה הראשונה ללמוד הוראת מתמטיקה ולא להמשיך הלאה עשו זאת).

    כך, אט אט, נושרות עוד ועוד נשים מן המירוץ, בשיעור גבוה יותר מן הגברים שנושרים.

    עם זאת, אני מקווה שאני (בת 40 ולא עוסקת במתמטיקה למרות 5 יח"ל בהצטיינות) שייכת לאיזה דור מדבר. אני חושבת שאצל האחייניות שלי, שאלת הקבלה החברתית פחות קיימת (אצלי בתיכון בת שלקחה חמש יח"ל מתמטיקה גזרה על עצמה חיים כ"בתולה זקנה"), המסגרת החברתית והחינוכית הרבה יותר מבינה את החשיבות של שילוב בנות/נשים במקצועות MINT ומבנה המשפחה הולך ומשתנה לטובה עם איזון במטלות ובזמן המוקדש לחיי המשפחה בין גברים לנשים.

  4. פלורנס נייטינגייל, שאנחנו מכירים בתור זו שפיתחה את מקצוע הסיעוד המודרני ושדמותה נקשרה בדימויים אמהיים ורחמניים הייתה סטטיסטיקאית דגולה, ממייסדות האפידמיולוגיה. גיליתי את זה רק השבוע.

  5. התיקון שלך לקומיקס לא שיפר את המתמטיקה של הבחורה. המשוואה עדיין חסרת כל משמעות.

  6. התיקון לקומיקס הוא רפרנס לאלט טקסט של הקומיקס המקורי. עצוב לי שאני צריך להסביר בדיחות.

  7. ניטפוק קטן: כמו שכתבת, היא נולדה בארלנגן, וזה גם שם האוניברסיטה שאתה מזכיר בהמשך בטעות בתור "ארלינגן". אין כזה מקום, אלא ארלנגן. אולי סתם בהשפעת גטינגן קראת לה ככה. אחלה פוסט חוץ מזה!

  8. אני חושב לצערי שאתה משוחד לפמיניזם.אבל אולי בלי אפשרי שלא להיות משוחד לאיזה צד.במובן מסוים נתר היא יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.שמעי שהתלמידים היו קוראים לה "מר נתר" בגלל תכונות אופי גבריות שהפגינה (בהנחה שתקבל הגדרות כאלו – אני מדבר כמובן על תוקפנות למשל מול עדינות וכיוצא בזה אבל זה דיון ענק על השאלה האם היינו רוצים (וזו מילה חשובה בהקשר הזה כי נראה שהרצון פה משפיע על תפיסת המציאות ) שיהיו הבדלים יותר מביולוגיים בין גברים לנשים).אני חושב שתכונות כאלו מאפיינות יותר מתמטיקאיות ביחס לנשים אחרות.אבל ללא שום קשר זה לא מקרה שבתוך קבוצת הגדולים ביותר – אלו בעלי האינטואיציה העמוקה ביותר – הגאונים הגדולים (בסדר גודל של ראמאנוג'אן,הילברט,גדל,איינשטיין, ניוטון,ואפילו של כאלו מהעשורים הקרובים אלינו – ארדש,אדוארד ווייטן וכד' וגם בשחמט (בובי פישר), פילוסופיה (ראסל,וויטגנשטיין), ומוסיקה (מוצרט ,בטהובן) ),אין אפילו אישה אחת.נראה שהשגעון ההכרחי לגאונות ברמות האלו היא נחלת גברים בלבד.נשים פשוט יותר מדי נורמליות.הן אולי מוכשרות ויכולות להיות יצירתיות שזה מספיק בשביל להיות חשוב בתחום,אבל גאונות זה סיפור אחר.

  9. לכבוד זאב,
    אני חולק על הנקודה שלך. בבהנחה ששכל מתפלג לפי איזשהי התפלגות. אני מאמין שכמות הגברים שעוּדדוּ לעסוק במדעים במאות השנים האחרונות גדולה בכמה סדרי גודל מכמות הנשים. לכן אם יש פי 100 יותר גאונים זכרים מנשים זה לא אומר הרבה/

  10. בתור בחורה שנמשכת לתחומים מדעיים, ובדרך כלל אחת הבנות היחידות- הקומיקס המקורי כל כך נכון!
    ממה שהמציאות הראתה, בקומיקס השני צריך להיות כתוב "אז אולי לא כל הבנות גרועות במתמטיקה…"

  11. פוסט מצויין אפילו שהוא לא מתאר את כל כמה שהיא תרמה.
    לגבי משפט נתר, זה משפט שמתאר את הבסיס של הבסיס של הפיזיקה ונותן משמעות לכל מה שאנחנו עושים. סימטריות בפיזיקה היא אבן בסיסית לכל בעיה שניגשים אליה וזה אומר שמשפט נתר מופיע בכל דבר שאתה חוקר. קשה להעביר כמה הדבר הזה גדול גם בהבנה עמוקה ומהותית של העולם וגם במחקר פשוט.

    לגבי נשים, גם בפיזיקה וגם במתמטיקה, בתכלס אין שום הבדל בין נשים לגברים, מה שכן הן חסרות בתור מרצות.

  12. לצערי, הגעתי די מהר בתחילת כתיבת הפוסט הזה למסקנה שאם אנסה להרחיב על ההיבטים הטכניים של מה שנתר עשתה, יקרו שני דברים:
    1) הפוסט יתפרסם רק עוד שנה, אחרי שאגמור ללמוד הכל.
    2) אנשים ינטשו את הפוסט באמצע כי הוא יהיה טכני מדי עבור חלק קהל היעד שאני מכוון אליו.

    בתקווה, בעתיד יהיו פוסטים טכניים יותר.

  13. פוסט מדהים ומאוד מעניין.
    בתור תלמיד שלומד בין היתר על עליית הנאצים לשלטון חשבתי שהחוק להשבת הפקידות המקצועית על קנה פגע פחות בגרמניה מבחינה אקדמית… חידשת לי. :) (לא קשור לנושא ;])

  14. בשעתו הייתה תערוכה שהוקדשה בדיוק להשפעה של רדיפות הנאצים על העולם המתמטי של גרמניה:

    http://www.gadial.net/2011/11/06/exhibition/

    נתר הוזכרה שם, כמובן. כדאי גם לזכור שגם איינשטיין היה קורבן של אותה רדיפה (למרות שהוא היה בארה"ב כשהנאצים היו לשלטון והחליט פשוט לא לחזור, אבל הנאצים שללו ממנו את משרתו, שרפו את כתביו ועוד שאר מריעין בישין).

  15. הי גדי, לונג טיים.

    ההתרשמות שלי (חצי תואר מתטיקה בתל אביב) שמיעוט הבנות בתארי מתמטיקה מקורו בסיבה נוספת: בנות בינוניות נוטות לפרוש הרבה יותר בקלות מאשר בנים בינוניים – גבר שיושב על 70 ינטה לנסות ולהחזיק מעמד, אישה תעבור לחוג אחר. בסוף התואר נשארנו עם מעט מאוד בנות (לא שמתחילה היו המון) שכמעט כולן ישבו על החמישון העליון של הציונים.

  16. עדו, אתה מפספס את הנקודה שלי.

    יש הפליה של נשים בחברה. דווקא במתמטיקה ובמדעים ההפליה היא פחותה מאשר בכלל החברה, ולא ניתן להסביר את מיעוטן של הנשים בתחום בכך שהן מופלות לרעה.

    תאגא – זה נכון לכל תחום אקדמי, אז למה נשים מצליחות יותר בפקולטות אחרות?

  17. בדיוק אתמול ישבתי עם חבר שטען שמעולם לא היתה אפליה פרטיקולרית כלפי נשים (בניגוד למשל לקבוצות אחרות – כמו יהודים). נתקלתי את בפוסט הזה היום, והייתי רוצה לשלוח לו אותו, אבל אני צריך לתרגם אותו קודם.

    גדי, לא הצלחתי למצוא את רישיון השימוש בתכנים באתר. האם זה בסדר מבחינתך שאתרגם את הפוסט לאנגלית ואפרסם אותו (אפילו כאן, אם תעדיף)?

  18. אשמח, כל עוד התרגום כולל קרדיט מתאים (וגם לינק לבלוג, אם כי לא ברור לי כמה זה רלוונטי).

  19. הנטיה (הטבעית בימינו) להניח כברירת מחדל שקיים שויון מגדרי בסיסי, וליחס הבדלים בשכיחויות נצפות להטיה חברתית היא בעיקרה נטיה מבורכת, אבל לא פעם מחטיאה את האמת. ככל הנראה יש הבדלים מולדים בין גברים לנשים מבחינת הכשרון המתמטי, וישנם מחקרים שמראים על שוני כזה אפילו אצל תינוקות שטרם עברו אותה "התניה חברתית".

    ברור שההערה שלך בדבר ההשלכה של העובדה הזאת על פרטים היא נכונה, אבל אין שום סיבה לא להכיר בעובדות. החפיפה בין ההתפלגויות גדולה, ייתכן בהחלט שישנן עוד אמי נתר רבות, אבל סטטיסטית ההתפלגות הגברית היא בעלת סטיית תקן גדולה יותר, כך שבקצות הזנבות (הצד החיובי הוא זה שמעניין אותנו כאן) הסיכוי שלך למצוא אישה נמוך מלמצוא גבר. אני חושב שאם הייתי אישה עם כשרון מתמטי העובדה הזאת דווקא היתה גורמת לי לגאווה, אבל מה אני יודע?

    הרשה לי להמליץ על המאמר הבא של מדענית פמיניסטית מפורסמת למדי: http://www.theguardian.com/world/2005/mar/12/gender.comment

  20. נראה לי שאתה לא מבין מה אני מנסה לומר. אני אנסה שוב:

    למרות שאולי יש הבדלים מולדים בין גברים ונשים (ואני לא טוען שאין!), אין לנו דרך אמיתית להעריך מה הם, בגלל כמה סיבות. ראשית, בגלל הסיבות החברתיות שרלוונטיות גם כיום. אולי עוד 200 שנה הן כבר לא יהיו רלוונטיות, אז בכל מקרה היעד שלנו הוא לנסות לנטרל אותן (וזו מטרת הפוסט). שנית, בגלל שאין דבר כזה, "כשרון מתמטי" שניתן לבדוק באיזה מבדק יחיד קונקרטי. כשרון כזה יכול לבוא לידי ביטוי בשלל דרכים שונות, לאו דווקא ניתנות לכימות ולבדיקה. אין לי מושג מה בדקו אצל תינוקות, אבל קרוב לודאי שזה *לא* היה מה שהפך את הילברט או נתר למתמטיקאים בולטים כל כך.

    בכל מקרה המטרה כאן אינה לשאול "מה האמת", כי היא לא מעניינת (אותי). המטרה היא להבהיר שהגישה שפוסלת נשים מראש לעסוק במתמטיקה היא פסולה עד היסוד. אפשר גם להסתכל על תחומים שבהם ההבדלים בין גברים ונשים לא ניתנים לויכוח, והגברים הם "טובים יותר" בהם – למשל, טניס. אני חושב שיש קונצנזוס רחב (לא מלא, כמובן) על כך שטניס נשים הוא אחלה של דבר ושטוב מאוד שנשים עוסקות בטניס אפילו אם בתחרות בין גבר ואישה שהם טניסאים מקצועיים, היתרון הסטטיסטי הוא לצד הגבר. גם לא ניתן להסיק מיידית מכך ש"טניס גברים הוא טוב יותר מטניס נשים", כמובן.

  21. אני מסכים בהחלט "שהגישה שפוסלת נשים מראש לעסוק במתמטיקה היא פסולה עד היסוד", אבל חשוב לא לנמק את זה בנימוקים מופרכים.

  22. אני לא רוצה להפוך את זה להתנצחות, ודומני שבמאמר עליו המלצתי הגב' קרונין עושה את זה הרבה יותר טוב ממה שאני מסוגל לעשות. אני מתכוון לגישה הכללית של המאמר שלך, שמתבטאת במשפט כמו "הסטריאוטיפ לפיו גברים "טובים יותר" מאשר נשים במתמטיקה", ובפרט להנחה המשתמעת שזה אכן "סטריאוטיפ" גרידא.

    אין לי חשק רב מדי לתפוס את הנישה של אויב הציבור הנשי, לכן ברשותך אני מסיים בזאת את חלקי בדיאלוג. אתה מוזמן, כמובן, להגיד את המילה האחרונה.

  23. כאמור, כל עוד אין נימוקים *כבדי משקל* לכך שלא מדובר על סטריאוטיפ (נימוקים שמקיפים את מלוא המושג החמקמק הזה, "טוב יותר במתמטיקה"), מדובר על סטריאוטיפ. חלק לא קטן מהבעיה שמסייעת לשמר את הסטריאוטיפ הזה הוא הנסיון להסיק מסקנות כלליות וחובקות-כל עליו ממחקרים שבוחנים היבט מאוד ספציפי של חשיבה כמותית.

    הדבר דומה, למשל, לטענה כמו "חיסונים זה רע", שהיא בוודאי שגויה וצריך לצאת נגדה גם אם מכירים בכך שיש חיסונים מסויימים שמתגלים בבדיקות (לעתים בדיעבד) כמביאים יותר נזק מתועלת.

  24. פינגבאק: Emmy Noether (Or: On Women, Math, and Preservation Rules) | החיים כיומן מסע

  25. "חוג נתרי, שנקרא בצדק על שמה שכן אחד ממאמריה המרכזיים עסק בחוגים כאלו ותכונותיהם."
    ה"בצדק" כאן מוזר. אולי התכוונת:
    "חוג נתרי, שנקרא בצדק על שמה שכן אחד מהמאמרים המרכזיים העוסקים בחוגים כאלו ותכונותיהם היה שלה."

  26. הניסוח שלך כמובן טוב יותר, ואשנה אליו, אבל שלי לא מופרך לגמרי; צריך לזכור ש"מאמר מרכזי של אמי נתר" הוא דבר שאין לזלזל בו.

  27. הייתי רוצה לתרום את שני הסנטים שלי לדיון בנוגע לנשים ויחס החברה כלפיהם:

    כתבת שלדעתך ההנחה לפיה נשים פחות טובות מגברים במקצועות המתמטיקה אינה נכונה ואני נוטה לחלוק בקביעה הזאת.

    תרשה לי להיות קטנוני לרגע אבל { "כל השוויון הפורמלי בפני החוק לא יעזור לנערה בת 13 שמתקשה (כמו כולם) במתמטיקה של חטיבת הביניים והמורה אומר לה לרדת ל-3 יחידות כי ממילא נשים ומתמטיקה זה לא זה." } זה פשוט בולשיט אחד גדול וקשה לי לדמיין מחנך/מחנכת/מורה שיאמרו דבר כזה בישראל 2014.

    בנוגע לטענת הטניס שלך, בוא נצא מנקודת הנחה ש, ונשווה את זה ל"יכולת מתמטית ברמה אוניברסיטאית", גברים הרבה יותר טובים בטניס מאשר נשים ועל כן טניס גברים טוב מטניס נשים אלא אם הקריטריון שלך הוא כמות הפעמים שהציצים מקפצים.
    אפשר אולי לפתוח חוג חדש הנקרא "מתמטיקה נשית" בו לומדים פחות חומר אבל לפי דעתך
    זה לא הופך את החוג לפחות נחות מאשר חוג מתמטיקה רגילה.

    בנוגע לתגובה הלפני אחרונה שלך לגבי הסטראוטיפ ("טוב יותר במתמטיקה"), לפי דעתי אפשר לחלק את הסטראוטיפ ל2 דברים:
    1) TOP 200 מתמטיקאים בכל הזמנים – רובם המוחלט גברים אך בהחלט יש לקחת בחשבון שלנשים היה הרבה יותר קשה להשיג השכלה עד למאה הקודמת.
    2) יחס בין הנשים לגברים בעיסוק במתמטיקה – אין לי מספרים מדויקים או משהו מעבר לניסיון האישי. אף על פי שלא זכור לי הבדל בין מספר הגברים והנשים הלומדים פיזיקה ו5 יח"ל מת'
    אני מניח שקיים הבדל ניכר בנוגע לייצוג במקצועות ההנדסה וזה נימוק ניכר משמעותית מבחינתי.

    בכלל ההבדלים לא נגמרים בין נשים לגברים, אפשר לראות הבדלים מהותיים גם בין
    אתיופים-פיליפינים-ריצות למרחקים ארוכים, לא משנה כמה הפיליפיני יתאמן וישקיע, יבוא אתיופי שהשקיע חצי מהזמן והמוטיבציה ויעקוף אותו (כך לפי דעתי גם גברים-נשים-מתמטיקה, אמנם במידה פחותה בהרבה).
    או לגבי מזרחים ואשכנזים – אפשר לבכות עד מחר אצל אורלי וגיא על המצב הסוציו אקונומי של המזרחים (ריבוי ילדים, התגוררות בפריפריה, עוני וכו') והקשר של זה לייצוגם המועט בקבוצות המשכילות בחברה וכושר ההשתכרות הנמוך משמעותית שלהם, או שאפשר להפסיק להעמיד פנים ולשחק בקקה ולומר בפירוש שמזרחים נחותים שכלית מאשכנזים. (אני מזרחי מלא בעצמי)

    כמובן שקשר סטטיסטי אינו גוזר על יכולותיו של האינדיווידואל אבל בהחלט נותן לנו הנחה כללית ורושם ראשוני לגבי אדם או קבוצת אנשים כלשהם, גם אם זה נעשה באופן "לא מודע" (מה לעשות, הוד ראמנותו ברא את מוחנו לזהות דפוסים). אם נניח שבכדי להכיר אדם דרושים 30 דקות שיחה, עד שהשיחה לא מתקיימת אני אניח הנחות לפי הניסיון שאגרתי במהלך חיי ואם חלק מהניסיון הזה הוא שנשים פחות טובות/מתעניינות במתמטיקה אז אניח הנחה לפיה האישה שאני עומד מולה פחות טובה במתמטיקה.

    בסופו של דבר האבולוציה תנצח בתנאי שהסביבה החברתית לא ממש קיצונית, ואם במשך 2,500 שנה נשים עודדו לשבת בבית ולטפל בילדים, הבדל של 50-100 שנים לא מספיק כדי ליצור לנו חברה שיוויונית. אני חושב שאבולוצית המוח במשך אלפי שנים מעיבה על כמות הברביות להן נחשפים עד לשלב הבגרות.
    מי ייתן ואפילו ב100 השנים הבאות נראה שיוויון מוחלט בין כמות הנשים, ערבים, אתיופים, מזרחים, שחורים ואשכנזים בנוגע לייצוגם בכל מקצוע שהוא.

    נ.ב כל פעם שמתמטיקה מוזכרת אפשר להחליף במקצוע ריאלי אחר או חשיבה ריאלית כגון שחמט. וגם מעולם לא הודיתי לך על הבלוג הנפלא הזה, מת עליו!

    ממליץ לצפות בסדרה הבאה: https://vimeo.com/19707588

  28. אריאל,
    בנוגע לטענתך :"תרשה לי להיות קטנוני לרגע אבל { "כל השוויון הפורמלי בפני החוק לא יעזור לנערה בת 13 שמתקשה (כמו כולם) במתמטיקה של חטיבת הביניים והמורה אומר לה לרדת ל-3 יחידות כי ממילא נשים ומתמטיקה זה לא זה." } זה פשוט בולשיט אחד גדול וקשה לי לדמיין מחנך/מחנכת/מורה שיאמרו דבר כזה בישראל 2014."
    אז תתפלא, שמעתי מיותר ממקור אחד על מורים, יועצות וכו' שממליצים לנערות לרדת ברמת המתמטיקה (מ5 ל4 או מ4 ל3) בטענות ש: "תוכלי להשיג ציונים טובים יותר עם פחות מאמץ" (אפרש לך את ה sub-text: בית הספר רוצה ציונים ממוצעים גבוהים, אז בואי נשפר את הממוצע הבית ספרי). ודוגמא נוספת עליה כתבתי בבלוג שלי, על מורה לרובוטיקה שכשיש הכנה לתחרות הוא מעדיף שהבנות תשבנה בצד (http://lh-womenandscience.blogspot.co.il/2014/01/blog-post_5.html).
    עצוב, אך זה המצב, ובזה עדיין צריך להלחם.

    מסכימה עם צ'כלברה שאמר "בנות בינוניות נוטות לפרוש הרבה יותר בקלות מאשר בנים בינוניים", זה מתחיל כבר בחטיבת ביניים ובתיכון, מה שכבר מצמצם את הבנות שלומדות 5 יח"ל מתמטיקה בתיכון (כלומר הסיכוי שהן תעסוקנה במדעים או טכנולוגיה בשלב מאוחר יותר הרבה יותר קטן).

    למודי תולששש ששאל "האם עדיין קיים דיכוי?" וטען כי לא קיים כזה באקדמיה. גם אתה תתפלא, אין לי מידע לגבי פקולטות למתמטיקה אך לגבי הנדסה אני יודעת שמערימים הרבה קשיים על נשים להתקבל לסגל אקדמי בכיר עד כדי דברים לא ראויים שקורים שם, זו כמובן הכללה, זה לא בכל מקום, אך זה קיים. באקדמיה באופן כללי מצב הנשים הוא לא טוב, כפי שאתה טוען. בכל הדרגות האקדמיות הבכירות בתחום המדעים והטכנולוגיה מספרם של הגברים הוא עד פי שלושה ויותר לעומת זה של הנשים ובאקדמיה הלאומית למדעים ייצוג הנשים הוא "מזערי": 8 נשים מתוך 105 חברים, כאשר ב2012 צורפו לאקדמיה תשעה חברים חדשים, כולם גברים (באמת? אין אפילו מדענית אחת נוספת הראויה להתקבל לאקדמיה למדעים? מה, אנחנו צרפת בשנת 1911??).

    ותודה על הפוסט המעניין (שגם גרר הרבה תגובות :))

  29. גדי, תודה לך על הפוסט הזה!
    הוא כל כך חשוב עבורי, באופן אידיאולוגי ובאופן אישי. בהשפעת החברה הקלוקלת שלנו כמעט ולא הגעתי לפקולטה למדמ"ח בטכניון, משום שגרמו לי להאמין שאני לא מספיק ריאלית מכיוון שאני אשה. בכל זאת, מכיוון שהתקבלתי החלטתי לנסות בחוסר אמון, ובתכנון לעבור לפקולטה קלה יותר כשאראה שאני לא מצליחה. והנה הפתעה, הלימודים נורא עניינו אותי והלך לי מצוין. בסופו של דבר גמרתי שם תואר שני.
    מעטים הגברים שמסוגלים לראות את האפליה הסמויה מן העין העיוורת, השרירה וקיימת ועצומה: את המסרים הנוראיים שהחברה משדרת לנשים. (עיין ערך בתגובות שלך לפוסט). מכיוון שכך, אני מעריכה ומוקירה כל גבר שכן מסוגל לראות אותה.

  30. פוסט מעולה בבלוג מרתק. יש דיכוי ועוד איך. הדיכוי הוא בחלוקה המסורתית (שהולכת ומתמוססת, תודה לאל, ולכן יש תקווה לשינוי דרמטי בעתיד) בין גברים לנשים בעבודות הבית ובעיקר הטיפול בילדים. נשים מצוינות ממש ממש (כמו שפי גולדווסר) זה בוער בהן ולכן הם יבחרו בקריירת מחקר, והטובות והבינוניות יקבלו "דחיפה" לא מודעת מהחברה לפרוש. אתמול בתכנית של בן כספית ב- 103FM המגישה לידו היתה רינה מצליח. הם ראיינו בחור שחזר עם מדליה מהאולימפיאדה למתמטיקה (כבוד לנבחרת הישראלית!). השאלות שלה היו מבישות, וגרמו לי להתכווץ. "אתה אוהב מתמטיקה?" "למה" "אבל למה".. וכאילו זה לא עלוב מספיק ההמשך היה : "נו, ואתה עוזר לבנות.."
    זוועה.

  31. אכן גאונית המתמטיקה אמי נתר ידועה כנראה לכל משכילה ומשכיל – אני קראתי מזמן עליה ועל "משפט נתר".
    הדיכוי הקשה של נשים, כולל של השכלתנו, שנמשך אלפי שנים, ולתוך המאה ה20 , גם הוא ידוע.

    כתבת יפה.

    רק הערה אחת, שלא קשורה במתמטיקה: כתבת באופן מוזר ודומתני שחצני ש"לנשים חסר כרומוזום y '. סליחה, האמת הביולוגית היא שלגברים חסר כרומוזום x שני (לאשה יש xx ), ובמקומו בא הכרומוזום הקטנטן וכן, הבעייתי מאד, y .

  32. מה שכתבתי הוא "לגבר יש כרומוזום Y ולאישה אין". זה אכן המצב. זו דוגמה להבדל ביולוגי חד משמעי למדי בין גברים ונשים. אין כאן קביעה ערכית כלשהי (למעשה, הלכתי על הדוגמה הזו בגלל שאני לא רואה שום דרך לייחס לה קביעה ערכית).

  33. פינגבאק: אמי נתר – מניחת התשתית לאלגברה המודרנית | הידען

  34. הגעתי לפה בזכות ה-"דודל" "יום ההולדת של אמי נתר" של גוגל.
    יופי של מאמר, ולא סתם סחף הרבה תגובות.
    לגבי הטענה שלך בנושא השפעת המורים על למידת המתמטיקה אצל בנות, התפרסם לאחרונה המחקר שמתואר בכתבה הבאה:
    http://www.themarker.com/wallstreet/1.2585067
    (אני מניח שראית אותו, אבל שם קישור אליו פה בכל זאת, לטובת משוטטי התגובות שיגיעו אחרי…)

  35. כמה מוזר ומעניין שכל הטוענים בלהט נגד דיכוי כלשהו-אי פעם של נשים בנוגע לעיסוק במקצועות ראליים, החל בכיתות הנמוכות ביותר ביסודי וכלה באפליה מובהקת לחלוטין באקדמיה (בתקשורת, בקבלת פרסים בכל תחום שהוא וככה בכלל בציבוריות הישראלית) הם גברים.
    כולל איזה גאון שהצליח להשחיל אמירה משפילה על ציצים (מיזוגניה שולטתתתת אריאל).

    וואללה? כגברים מעולם לא נתקלתם באפליה ומיזוגניה? אולי גם לא הטרידו אתכם מינית?
    אז כנראה שזה לא קיים, לא הטרדות ולא אפליה.
    זה פשוט מקרי לחלוטין שנשים משתכרות פחות גם במשרות מקבילות, גם בגופים ציבוריים, שיש הרבה פחות מנהלות בכירות, מרצות, דיקנאיות, ראשי מחלקות, מקרי, מקרי, מקרי.
    גם נגיד פותחים רדיו – את מי ישמעו מדברים על אקטואליה? ב-95% מהמקרים – גברים. אבל זה כנראה בגלל שהראש של גברים פשוט בנוי טוב יותר כדי להבין אקטואליה ולהחזיק בסט כזה או אחר של דעות. לא בגלל אפליה או משהו, ענייני לגמרי.

    אגב, אני מעולם, אבל מעולם לא נתקלתי באפליה על רקע מזרחי.
    לא סבלתי מכאב ביצים ולא צחקו עלי בגלל שאני הומוסקסואל.
    כנראה שמדובר בפיקציה בכל המקרים.

    או, יש לי להציע עוד אפשרות –
    אני לא נתקלתי באפליה על רקע מזרחי כי אני, ובכן, אשכנזיה. ואני מקבלת את הפריבילגיות של להיות אשכנזיה כמובנות מאליהן. לזה נולדתי ועם זה גדלתי. לא כי אני מתנשאת או חושבת שאני יותר טובה, שלא לומר לא מנסה להסביר, שמזרחים פחות מצליחים כי יש להם סדרי עדיפויות אחרים וגם המוח שלהם, נו, עובד אחרת.
    וכך גם אתם גברים יקרים. לא הפלו אתכם על רקע היותכם אישה? אולי זה קשור לזה שאתם לא אישה. נסו לפתוח את המחשבה לזה.

    בנוסף – לאלו שחשוב להם להסביר איך המוח הנשי בנוי אחרת(כלומר פחות טוב).
    נסו לבדוק את האפשרות שפחד, שנאה ודעות קדומות מושרשות מכתיב את הדעות האלו. עיין ערך מה שקורה לגיימריות בעולם הגיימינג.
    אה, וגם סתם חוסר הרצון לוותר על פריבילגיות. הרי ברגע שנשים יתחרו באופן שווה על אותם משאבים, יהיה לכם, ובכן, פחות.

  36. גדי ברכות .
    גם אני הגעתי אל הפוסט דרך ה"דודל" של GOOGLE
    לא הצלחתי להפסיק לקרוא את הפוסט המרתק שחידש לי המון .

    התגובות לפוסט מעידות עד כמה הוא נגע בנקודות רגישות ,ואני שמח שכך מאחר והדיון בנושא יכול רק לתרום לצמצום האפליה ..

    צודקת לחלוטין מאיה , יש אפליה והיא חוצה גבולות . (בין : גברים ונשים , לבנים ושחורים וכד' לא אלאה אתכם זה יכול להמשיך כמעט עד לאין סוף ).

    ולנושא השנוי במחלוקת בתגובות לפוסט "האם גברים טובים יותר מנשים במתמטיקה ?"
    למיטב זכרוני בתקופת לימודי בביה"ס היסודי והתיכון (לפני 40-50 שנים ) היה שוויון במספר התלמידים המצטיינים בלימודים הראליים (בנים-בנות) ואם זכרוני אינו מטעני היה אף יתרון קל לבנות

    .העובדה ששיעור הנשים העוסקות במתמטיקה , מנהלות בכירות , מרצות וכד' נמוך משיעור הגברים העוסקים בתחומים הללו , לא קשורה ליכולות שלהן .

    ושוב תודה לך על הפוסט

  37. תגובות הגברים המתגוננים רק מדגישות את נדירותו המזהרת של הטקסט שכתבת, ועל כך תודה רבה וברכות על הדרך שעשית בהבנה ובהזדהות עם חלקן של הנשים בעולמנו הפטריארכלי המעוות. פוסטים כאלה מחזירים לי לרגע את האופטימיות שנותרו פה עדיין איי נאורות שעושים את הייאוש מעט יותר נוח.

  38. להגיד ש"על שמה נקרא מכון מחקר למתמטיקה באוניברסיטת בר אילן" זו לשון המעטה, בכל חדר פחות או יותר בפקולטה למתמטיקה בבר אילן יש תמונה שלה, ובאלו שאין כתוב בגדול "ENI – emmy noether instutue". כמובן, זה עדיין לא מספיק, אבל אני נוטה להאמין שרוב הסטודנטים למתמטיקה מכירים את שמה – היא תלויה להם מול העיניים בכל הרצאה שניה…

  39. נראה לי כי זה מהקטעים המשובחים – והקצרים – המבהירים את גאונותה של אמי נתר
    (המאמר כתוב בספרדית, הקטע תוגם אוטומטית)

    "For prolonged periods of time (about 2500 years), the man failed a precise meaning of "symmetry" definition. Only in 1915 the great mathematician Emmy Noether (1882-1935) showed that any law of symmetry, classical mechanics and quantum mechanics, is associated with a property of conservation"
    http://www.ekiria.org/content/catastrofe-y-caos

  40. שאלת היכולות של נשים וגברים במתמטיקה היא שאלה אמפירית, ולא שאלה של דעה או של סיפורים היסטוריים כאלו ואחרים. הממצאים האמפיריים שאני מכיר דומים למה שכתוב כאן:
    https://en.wikipedia.org/wiki/Sex_differences_in_intelligence#Mathematics_performance

    In a 2008 study paid for by the National Science Foundation in the United States, researchers found that "girls perform as well as boys on standardized math tests. Although 20 years ago, high school boys performed better than girls in math, the researchers found that is no longer the case. The reason, they said, is simple: Girls used to take fewer advanced math courses than boys, but now they are taking just as many."[52][53] However, the study indicated that, while on average boys and girls performed similarly, boys were overrepresented among the very best performers as well as among the very worst.

    אמ;לק: אין הבדל משמעותי בממוצע, יש הבדל בשונות – יש יותר גברים בשתי קצוות ההתפלגות.
    על כן, כל טיעון שאומר שההבדל נובע מדיכוי / אבולוציה / גנים / תרבות / חייזרים צריך להתייחס לכך שההבדל שמצאו הוא לא בממוצע אלא בשונות.

  41. פינגבאק: אמי נתר (1882-1935) | רחוב משלה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.